החלטה בתיק ה"פ 53283-01-12

המבקש הגיש בקשה על דרך של המרצת פתיחה ובה עתר בין השאר לסעדים אלה: הצהרה כי 2 אחוז מכלל מניות החברה המשיבה 2 (" החברה") המוחזקות בנאמנות על-ידי המשיב 1 (" המשיב") שייכות למבקש; כי בנוסף למניות המוחזקות בנאמנות כאמור זכאי המבקש ל-2 אחוז נוספים של מניות החברה וזאת מכוח הסכם שנחתם ביום 10.6.07.

בגדר התובענה עתר המבקש למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיב להעביר את המניות המוחזקות על ידו בנאמנות וכן יאסור על החברה להעביר, להקצות, למכור ו/או לעשות כל פעולה אחרת במניותיה.

עם הגשת הבקשה ניתן צו ארעי כנעתר בה והדיון במעמד שני הצדדים נקבע ליום 6.2.12. דיון זה נדחה לבקשת הצדדים והתקיים ביום 26.3.12, לאחר שהמשיבים הגישו תשובות הן לבקשה לצו מניעה זמני והן לבקשה בתובענה העיקרית.

עיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה לסעד זמני ובתוך כך לבטל את הצו הארעי שניתן ביום 26.1.12.

תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (" התקנות") קובעת את השיקולים העיקריים שאותם יש לשקול במתן סעד זמני, היינו: ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה, מאזן הנזקים ושיקולי צדק ויושר (ובכללם, ובעיקר, תום לב).

יישומם של שיקולים אלה על המקרה הנוכחי מעלה כי אין בידי המבקש כל עילה למתן הסעד הזמני ומשום כך אין מנוס מדחיית בקשתו.

לשאלת התקיימותה של עילת תובענה אתייחס בחלק אחר של החלטה זו, אבל דומה שהמשיבים צודקים כאשר הם מצביעים על כך שהבקשה איננה מצביעה על סיבה של ממש מדוע נדרש הסעד הזמני, וכן מדוע נדרש הסעד הזמני כבר עתה, וכן כי המבקש לא גילה ולא הפנה את תשומת הלב לקיומו של מסמך בחתימתו, אשר משמעותו היא, לכל הפחות, הטלת ספק של ממש בטיב עילת תביעתו.

אשר לנחיצות במתן הסעד הזמני, ובלשון אחרת, מאזן הנוחות, הסתפק המבקש בהצהרה (סעיף 24 של התצהיר התומך בבקשה) כי "לאחרונה נודע לי כי הוכנה תוכנית אופציה לעובדים ועל אף זאת, המשיבה 2 (החברה, א"ק) לא העבירה על שמי מניות כלשהן בהתאם להסכם בינינו. כמו כן נודע לי כי המשיב 1 מנהל משא ומתן מתקדם לצורך מכירת החברה למשקיעים חיצוניים, ועולה חשש שהוא ימכור את כל המניות הרשומות על שמו ברשם החברות, לרבות המניות שלי המוחזקות בידיו בנאמנות...".

מתשובת המשיבים עולה תמונה שונה בתכלית ההופכת את התיאור המובא על-ידי המבקש לבלתי מדויק, אם מתבטאים על דרך ההמעטה. מסעיף 19.3 לתקנון החברה (נספח ז' לתשובת המשיבים) עולה כי קיימות הגבלות על מכירת מניותיו של המשיב וממילא הגבלות אלה חלות גם על אותן מניות שהוא מחזיק בנאמנות עבור המבקש. זו אף זו, ההסבר שניתן על ידי המשיבים לסיבה שבעטיה מוחזקות מניות המבקש בנאמנות, היינו למנוע מצב שבו לבעלי שברירי חלקים של הון המניות בחברה יהיה כוח וטו על החלטות הנוגעות לחברה ולכלל בעלי מניותיה, הוא מתקבל על הדעת ומצופה היה מן המבקש כי הדבר יובא במסגרת בקשתו.

על כל פנים, מצב עניינים זה מלמד שלא קיימת כל דחיפות במתן הסעד הזמני, מה גם שהמבקש לא הצביע על כל עובדה ממשית שממנה ניתן ללמוד כי קיים חשש לפגיעה בזכויותיו מכוח המניות המוחזקות בנאמנות על ידי המשיב.

יתר על כן, ולטעמי יש בכך כדי לחרוץ את גורל הבקשה, המבקש לא גילה את קיומו של מסמך מתאריך 3.9.08, שבו הוא הצהיר כהאי לישנא: "על אף האמור בסעיף 5.6 להסכם העבודה שנחתם ביני לבין החברה ביום 10.6.07 ידוע לי כי למעט המניות המוחזקות עבורי... אין אני זכאי למניות ו/או אופציות כלשהן מהיזם ו/או מהחברה אלא אם החברה תחליט בעתיד על הענקת אופציות נוספות" (נספח ה' לתשובת המשיבים) (" מסמך הוויתור").

נמצא כי בניגוד לנטען על ידי המבקש, הן בתובענה והן בבקשה לסעד זמני, הוא אישר כי למעט המניות המוחזקות בנאמנות על ידי המשיב, לכאורה אין הוא זכאי לכל זכות או מניה בחברה. המבקש טען כי לדעתו מסמך זה אינו רלוונטי לתובענתו וייתכן - אף שאיני בטוח בכך כלל ועיקר - שבסופו של דבר יעלה בידו לבסס טענה זו. אלא שלעניין סעד זמני המתבקש במעמד צד אחד מוטלת על המבקש חובת גילוי מירבית ואין הוא זכאי להחליט איזה עובדות או מסמכים הם רלוונטיים ואותם יגלה, ואיזה אינם כאלה ואותם לא יגלה (ע"א 362/83 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "דונאר", פ"ד לח(2) 505, 523 (1984); ע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות  1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165 (1993); ע"א 5826/11 אריאל טל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (טרם פורסם, 17.8.11); רע"א 9204/01 טשופ ארמין נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 20.2.02)). די במחדלו של המבקש לציין את עובדת קיומו של המסמך האמור כדי להביא לדחיית הבקשה ולביטול הצו הארעי.

על כל אלה אוסיף כי נראה שיש ממש גם בטענותיהם האחרות של המשיבים שלפיהן אין למבקש עילה מבוססת ומכל מקום לא במידה המצדיקה את מתן הסעדים הזמניים שלהם הוא עתר. מסמך הוויתור משמיט לכאורה את הקרקע מתחת לכל עילה לתביעת מניות בחברה מעבר למניות המוחזקות על ידי המשיב, ומן העבר האחר, גם אם יצליח המבקש בטענותיו שלפיהן מסמך הוויתור אינו מייתר את זכותו לפי סעיף 5.6 של הסכם העבודה, שהיה בינו לבין החברה (נספח ד' לתשובת המשיבים), גם אז נדונה תביעתו לכישלון מפני שבית משפט זה איננו ערכאה מוסמכת לדון בתביעה מכוחו של הסכם העבודה. סעיף 5.6 של הסכם העבודה מורה אמנם שהמבקש יקבל 2 אחוז "ממניות של העובדים מתוך 100 אחוז של מניות החברה" אולם כאמור, אף אם אתעלם מעובדת קיומו של מסמך הוויתור, אכיפת הוראתו של סעיף 5.6 היא עניין המצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, וממילא לא ניתן לתת סעד זמני בקשר לתובענה שאיננה בסמכותו של בית משפט זה.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 26.1.12 מתבטל.

המבקש ישלם למשיבים שכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 ש"ח.

ניתנה היום,  ד' ניסן תשע"ב, 27 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: